וינה

בילדותי, אימי השרישה בנו את שפת האם שלה- "דויטש" (גרמנית אוסטרית). 

בכל שנה טסנו לבקר את המשפחה בוינה, בחודשי החורף המושלגים וסביב הקריסמס. 

לצאת משדה התעופה אל הקור מקפיא העצמות של וינה בדצמבר הפך למנהג קבוע ולתחושה מוכרת. התרבות, השפה, המנטליות והסגנון הוינאי נגעו בי ותמיד שמרתי מקום מיוחד בלב לעיר הזו. 

גם כשהתבגרתי, המשכתי במסורת הביקור השנתי בעיר שאני מרגישה בה בבית.

לפני כמה שנים, באחד מביקורי הארוכים בעיר, עבדתי בסטודיו ליוגה כמורה מחליפה. זו הייתה הזדמנות לתרגל הוראה בשפה שאינה עברית. חרקתי שיניים ולעיתים התבלבלתי בשמות איברי הגוף. 

שמתי לב שהוינאים מתייחסים ברצינות רבה לתרגול היוגה. המתרגלים מגיעים בדייקנות אירופאית מעוררת פליאה, מתקלפים מהמעילים של מינוס 4 בינואר וינאי, נותרים בטרנינג, שותים תה חם, פורסים מזרן על רצפת העץ הנעימה (הפרקט שם זה משהו מיוחד) ולוקחים את הזמן והמרחב לתרגול מעמיק וטקסי. זה מאוד הרשים אותי ונתן לי הרבה השראה לאוירה שארצה להביא לסטודיו העתידי שלי. 

לתרגל יוגה במקומות אחרים בעולם זו חוויה מלמדת ומעשירה. אפשר ללמוד הרבה על המנטליות והתרבות המקומית אם הולכים לסטודיו ליוגה, דבר שאני נוהגת לעשות גם היום.

סבי, אריק בראור, הוא אחד האמנים הידועים באוסטריה. הייתה לי זכות להכיר אותו מקרוב במשך 30 שנים. הוא האמין שאם אדם רוצה להתמחות במלאכת ידו, עליו לתרגל שוב ושוב עד שיהפוך למומחה בתחומו. כך הוא חי את חייו- קם מוקדם כל בוקר, אוכל ארוחת בוקר מזינה והולך ל"אטיליה" שלו. יושב על קן הציור במשך שעות. עד ימיו האחרונים, כשהיה בן 92, צייר כל יום. למדתי ממנו הרבה על משמעת, חתירה למטרה, יצירתיות, אהבה לטבע ואורח חיים בריא. השיגרה שלו הייתה מאוד יוגית בלי שהתכוון לכך. הוא אכל מעט ומאוזן, עסק בתחום שהעניק לו שלוות נפש ואפשר לו להרהר במשמעות החיים, שהה בטבע, ניגן, והקפיד על פעילות גופנית מגוונת - סקי, טיפוס הרים, ריקוד ושחיה. 

בוינה יצרתי את סדנת הקונספט הראשונה שלי "יוגה ג'אם". הכל התחיל במפגש מאולתר ביני לבין שני מוסיקאים מקומיים. בזמן שהם ג'ימג'מו, אני תרגלתי. שמנו לב שנוצר חיבור מיידי בין המוסיקה לתרגול היוגה. הזמנתי מתרגלים להשתתף בסשן בו הנחתי תרגול יוגה על רקע מוסיקה חיה שתומכת ומלווה את התרגול. זו הייתה הצלחה גדולה בוינה, וכך גם בארץ. עד היום אני מארחת מוזיקאים שונים לשיתופי פעולה. 

מידי שנה אני חוזרת לוינה לבקר את משפחתי, לתרגל יוגה ולהעביר סדנאות. 

​